מאירי על בבא מציעא ט״ז

1 דברים אלו לא סוף דבר שהם במכר שיש תרעומת מן הלוקח לגזלן אלא אלא אפילו נתנה הגזלן כיון שחזר ולקחה נתקיימה ביד המקבל אם דוקא בעוד שהיא בידו לשטה ראשונה ואם אף לאחר שהוציאה נגזל מידו לשטה שניה:

2 לקחה גזלן זה מידי הנגזל אלא שגלה בדעתו שלא נתכון לתועלת הלוקח כגון שקודם שתבעה זה מכרה לאחר או הורישה לאחד מן הראויים לירשו או נתנה לו במתנה הולכין אחר גלוי דעתו ואין לוקח זה יכול לעכבה ויש מי שאומר שכל שלקחה גזלן ולא גלה בדעתו בשעה שלקחה נתקיימה ביד הלוקח ולא נאמרו הדברים בכאן אלא בשגלה זה את דעתו קודם שלקחה כגון שמכרה לאחר מעכשו לכשיקחנה ואע"פ שלא קנאה בלשון זה כמו שיתבאר מ"מ הוא גלה בדעתו שלא נתכוון לתועלת הלוקח והולכין אחר גילוי דעתו ויראה לי שאם בשעה שלקחה אמר איני לוקחה אלא לעצמי לא קנה לוקח לא לקחה גזלן זה מן הנגזל אלא שבאה לידו בדרך אחרת אם נפלה לו בירושה כגון שגזלה לאחד ממורישיו לא נתקיימה ביד הלוקח שאין כאן לומר שלהעמיד נאמנותו טרח להביאה לידו שהרי ממילא באה לידו ויראה לי כן אם באה לידו בתורת עזבון כגון שלא היה זה למורישיו:

3 נתנה לו הנגזל במתנה נתקיימה ביד הלוקח כל אחד לפי שיטתו בודאי טרח זה אצל נגזל עד שנתנה לו ולא טרח אלא להעמיד נאמנותו ודבר זה יש מפרשים שנתנה נגזל לגזלן לאחר שהוציאה מיד הלוקה שאם קודם שהוציאה אין מתנתו כלום כמו שאמרו בפרק חזקת הבתים אי לאו דאודי ליה הוה ממטי ליה ולחמריה לשחוור ויש מפרשים אותה אף בשנתנה לו קודם שהוציאה מתחת הלוקח וכגון שנתנה לו בקבלת אחריות בפירוש ובדרך זה מתנתו מתנה כמו שיתבאר בפרק הנזקין ויש מפרשים אותה אף שלא באחריות ולא נאמר דבר זה ר"ל אי לאו דאודי ליה וכו' אלא בגזלן הורג נפשות על עסקי ממון אבל גזלן אחר קונה וכן הדברים נראין:

4 יש מי שאומר שלא נאמר בנתנה לו במתנה להעמידה ביד הלוקח אלא בשלא יצאה מתחת ידו הא אם יצאה מתחת ידו תעמד בחזקתה:

5 היה לגזלן זה חוב אצל הנגזל וגבה קרקע זה בחובו רואין אם יש לנגזל זה קרקע אחרת אומרים לא טרח לגבות מזה אלא להעמידה ביד הלוקח ויראה לי דוקא כשקרקע זה הנשאר הוא מן הקרקעות הראויין לגבות מהם בעל חוב ואם אין לנגזל קרקע אחר הראוי לגבות הימנו לא נתכון אלא לגבות חובו בראוי לו:

6 יש צדדין אחרים שיש לומר בהם שגלה דעתו שלא נתכון במקחו לתועלת הלוקח והוא שראינו שהוציאה נגזל מיד הלוקח ולוקח תבעו לגזלן שמכרו לו בדין על זה ונתחייב בבית דין לשלם לו וכתבו בית דין ללוקח אדרכתא על נכסיו של זה וכבר התחילו בית דין להכריז על נכסי הגזלן בכח אדרכתא זו להגבות ללוקח וכל שהתפשט הענין עד שהתחילו בהכרזות שכל שרוצה יבא ויקח אם לקחה אח"כ אין אומרים שלהעמידה אצל לוקח נתכוון שהרי גלה בדעתו שאינו נאמן הילכך נותן מעות בכח אדרכתא זו והקרקע שלו הא אם לא התחילו בהכרזות אע"פ שעמד בדין ונכתבה אדרכתא אומרין שלהעמידה ביד הלוקח נתכוון:

7 יראה לי מ"מ שאם פרע גזלן זה מעותיו ללוקח נסתלק הלוקח מכל וכל ואם לקחה נגזל אח"כ אין ללוקח אצלו דין ודברים:

8 זה שאמרנו במוכר שדה שאינה שלו שאם חזר ולקחה עמדה ביד הלוקח מכח אותה מכירה הראשונה דוקא שמ"מ מכרה לו מעכשו במוחלט כאלו היתה שלו ואפילו הכיר בה שאינה שלו קנאה באותו שטר כל זמן שלוקחה המוכר מן הנגזל הא אם בשעה שמכרה גזלן לא מכרה במוחלט אלא לכשיקחנה אפילו אמר לו מעכשו לא קנה בין בשדה סתם בין בשדה זו וכן אם אמר מה שאירש מאבא מכור לך מה שתעלה מצודתי מן הים מכור לך ומ"מ אם היה הצייד עני ואין לו מה יאכל תקנו חכמים על צידת היום שתהא בידו להקנותה שלא מן הדין משום כדי חייו לפיכך אם אמר מה שתעלה מצודתי היום מכור לך קנה ויראה לי אע"פ שאינו עני שלא נתנו שיעורין בדבריהם אע"פ שעקר התקנה מ"מ לא היתה אלא מפני העניים:

9 וכן אמרו שאם אמר מה שאירש מאבא היום מכור לך קנה משום כבוד אביו ופרשו בתלמוד המערב בשהיה אביו גוסס ורוצה למכור מעט מנכסיו לצורך תכריכין ושמא הבן עני ואם ימתין עד שימות יתבזה המת מתוך שהייה זו ויראה לי מ"מ אפילו ביתר משיעור זה ואפילו בחולה שאינו נוטה למות שלא נתנו חכמים שיעורין בדבריהם אע"פ שעקר התקנה לצורך כך היתה אמר מה שאירש מאבא מכור לך לא קנה אף אם מת היום אמר מה שאירש מאבא היום קנה אפילו לא מת עד למחר וגאוני הראשונים פרשוה אף בנתרפא האב כל שלא עמד לכשימות מיהא קנה זה כמו שכתבנו דבריהם בעשירי של כתבות:

10 האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שימות בעליך לאחר שתמות אחותיך אפילו אמר מעכשו אינה מקודשת הואיל ועכשו אין בידו לקדשה ודבר זה יתבאר במסכת קדושין בע"ה:

11 המוצא שטר הקנאה בשוק ר"ל שטר שמחייב בה עצמו בקנין בכך וכך ממון אע"פ שלא לוה שנמצא שאין כאן חשש כתב ללות ולא לוה או אף בשטר הלואה ואף בשיש בו הנפק שאין בו עוד חשש כתב ללות ולא לוה כמו שבארנו ולא לכתוב בניסן ולוה בתשרי שהרי יש כאן קנין וכל שיש שם קנין אין אנו קפידין בכך כמו שבארנו למעלה אעפ"כ לא יחזיר שהרי מ"מ יש לחוש לפרעון כמו שבארנו למעלה א"כ מה שאמרו כל מעשה בית דין הרי זה יחזיר לא בשטר שיש בו הנפק הוא שהרי אע"פ ששטר מקויים אין בו חשש כתב ללות ולא לוה מ"מ יש בו חשש פרעון אלא בשטרי חליטאתא ואדרכתא ושטר חליטא פרשו בו שנתחייב לו ונמצאו לו נכסים וירדו בית דין לשדה אחד של לוה והחליטוהו ביד המלוה ואדרכתא שלא מצאו לו עכשו נכסים וכתבו לו אדרכתא ר"ל שירדוף לחזר אילך ואילך למקום שימצא מנכסיו ויש מפרשים שטר חליטה שעשאו לוה אפותיקי ובא לבית דין לשום לו כשעור חובו ולהחליטו בידו ואדרכתא שלא שעבד לו קרקע ידוע וכתבו לו אדרכתא על כל נכסיו בכל מקום שהם ושטרות אלו אינם עשויות לפרעון ר"ל שיבא הלוה ויפרע מעותיו ויחזור הקרקע לידו שכבר הוחלט בידו ואע"פ שהלכה רווחת שומא הדרא לעולם ר"ל שכל שירדו בית דין לנכסי לוה ושמו קרקע למלוה יכול הלוה לסלקו כל זמן שיהו בידו מעות לו או ליורשיו ויש אומרין כן אף כשלא מצאו בני חורין ביד הלוה ושמו לו במשועבדים שביד הלוקח שיכול הנטרף או יורשיו לסלקו כל זמן שיש בידו מעות משום ועשית הישר והטוב כמו שיתבאר במקומו ונמצא שיש למלוה להחזיר שטר זה ללוה ושמא מיד הלוה נפל אעפ"כ רשאי המוצאה להחזיר למלוה שאלו פדה הלוה את קרקעו מיד המלוה אע"פ שהיה מחזיר לו שטר חליטה ואדרכתא לא היה לו לסמוך בכך אלא לכתוב לו שטר מכר מעיקרו ולא יזיק לו עוד שטר חליטא ואדרכתא וכשלא עשה כן ונסמך על החזרת שטר החליטה והאדרכתא הרי הפסיד על עצמו ולמדת מ"מ שהחזרת שטר חליטא ואדרכתא מועלת ואין צריך למכרו מעיקרו ויראה מזו בשטר חוב שמכרו לאחר והחזיר לו הרשאתו שאינו צריך למכר מעיקרו ומ"מ אני מפקפק בה מפני שבזו אין המכר מכר גמור הואיל ויכול לסלקו והרי הוא כמשכון שאם החזיר לו שטרו פקע שעבוד משכונו לפי הנראה אבל כל שהמכר גמור יש לפקפק לדמותה לקרקע שמכרו או נתנו לחלוטין והחזיר לו הלה את שטרו שלא חזרה המכירה או המתנה כמו שיתבאר בבתרא פרק גט פשוט שמא תאמר אף בשטר חוב לא נחוש לפרעון שהרי היה יכול לקרעו ומאחר שלא קרעו יחזיר הדבר קרוב לומר לו שאינו מוצאה עכשו ולכשימצאנה יחזירנה או שיעכבנה לדמי השטר:

12 זה שבארנו ששטר מקויים אין בו חשש כתב ללות ולא לוה כבר ביארנו הטעם למעלה ומ"מ חכמי הצרפתים פרשוה מפני שאין מקיימין את השטר אלא בפני בעל דין וזה אינו אלא מקיימין אותו אף שלא בפני בעל דין אלא טעם הדבר שכל שנתקיים כבר הגיע ליד המלוה שאין דרך הלוה לקיים את השטר וכל שידוע שהגיע ליד מלוה אין בו חשש כתב ללות ולא לוה כמו שביארנו למעלה:

13 זו שאמרנו בשטר חוב שהמוצאה לא יחזירנה מחשש פרעון אפילו הוחזק לוה זה כפרן במלוה זו פעם אחרת לא יחזיר שאע"פ שהוחזק בה כפרן אינו רחוק שיחזור ויפרע ולא נזהר בשטרו: